טנטרה זה לא חוג לסקס

כמו כל דבר היום בעולם, גם סקס הפך לעסק שנקרא ״טנטרה״. בגדול, פתרונות מהירים לבעיות עמוקות, סוג של תרופה או פלסטר לפצע כואב שרוצים מהר מהר לרפא כדי ליהנות יותר. כשהלכתי ובאמת חקרתי את המיניות שלי, במקום מכבד, מכיל, קשוב ואוהב ובצורה שכיבדה את הילדה בתוכי והציפה את כל הרגש התקוע שהיה לי במערכת, הסתכלתי על הצורה בה ניסיתי להנגיש פעם את הנושא הזה, והזדעדזעתי מעצמי. וזה קורה להרבה מאיתנו כי נראה לנו שסקס זה משהו מכני וטכני שאנחנו רוצים לעשות אבל לא יודעים איך 🤷🏻‍♀️ אבל אנחנו מפספסים את העיקר, את הרגש, את הלב, את החיבור. מיניות זה דבר אינטימי, הגוף שלנו זה דבר אינטימי, והחיבור לאברי המין ולאנרגיה המינית שלנו, זה דבר אינטימי. אי אפשר ללמוד את זה בקורס, בסדנה, בריטריט או בתואר ראשון בטנטרה. אי אפשר להסתכל על אינטימיות בצורה מקצועית או טכנית, כי זה נוגד את הדבר עצמו. אבל אנשים רוצים להרוויח כסף, כרגיל, אז לקחו את הדבר הכי אישי, אינטימי, רגיש ופגיע והפכו אותו לעסק של ״טנטרה״ עלק. מהמקום שאני באה ממנו, טנטרה כוללת בעיקר את העבודה הרגשית, עם הטראומות שלנו, החוויות הטובות והלא טובות, החיבור לעצמינו דרך שיח פנימי בריא ואוהב ותקשורת מקרבת, זה החיבור לילד בתוכנו, לרגשות שלנו, למקומות הכי פגיעים בתוכנו. וזה משהו שמתרגלים עם בן אדם שאוהבים, שסומכים עליו, שמתקשרים איתו ומדברים איתו על הכל. עם מישהו שמכיל אותנו רגשית עם כל מה שצף, שרואה אותנו ושאיכפת לו מאיתנו. זה לא משהו שאפשר לתרגל עם אנשים זרים בקורס כזה או אחר, לא מבלי להיפגע רגשית. אם יש לכם בעיות במיניות, זה כנראה יושב על משהו עמוק יותר - חוסר יכולת לתקשר בצורה אינטימית, רגשות תקועים מחוויות ילדות, חוסר בטחון, התחושה שאני לא מספיק טוב וכל שאר התקיעויות הרגשיות שאכן יכולות גם ליצור תקיעויות פיזיות בגוף, אבל זו רק השלכה חיצונית של הבעיה האמיתית שהיא פנימית. בלי מדיטציה, בלי חיבור, בלי תקשורת פתוחה, בלי הבנה של הרגשות והאנרגיה בגוף אי אפשר להיפתח במיניות נקודה. אלו הם הדברים שאנחנו צריכים לשים עליהם דגש במקום טכניקות הזויות לגרום לאישה להשפריץ אבל כמובן שזו רק הדעה שלי. יש בתוך כולנו את הכמיהה לחיבור וחלקינו מפרשים את זה כחרמנות, כעניין במיניות אבל זה לא באמת משנה כמה נזדיין או כמה נשפריץ לכל כיוון, אנחנו עדיין מרגישים ריקים מבפנים ולא מבינים למה. אולי הסיבה היא שאנחנו מפספסים את העיקר, מתעסקים בפלסטרים והבלים כאלו ואחרים ולא באמת ניגשים לעיקר שזה הרגש.